האם היהודים צריכים להיחשב כמיעוט אתני? זאת השאלה שנשאלו משתתפי פאנל טלוויזיוני בתוכנית פוליטית של ה-BBC. ולמה הספק שהביא לשאלה? מכיוון שהיהודים טיפסו לעמדות בכירות בחברה האנגלית, דבר שלא אופייני למיעוטים. אבל עצם השאלה שעלתה לסדר היום עוררה סערה, וקבוצות יהודים בבריטניה הכריזו שזו אפליה אנטישמית מובהקת, דיון גזעני מאין כמותו.
כשגרתי ברוסיה, לפני כחמישים שנה, היה נהוג חוק כזה: כל העמים הקטנים שהתקיימו בתחומי המעצמה, והיו הרבה, היו בעלי זכויות יתר בינינו. כך למשל לכל האוניברסיטאות ולכל משרה שהיא היו מזמינים את בני המיעוטים לבוא, שומרים עליהם ועוזרים. למה? כדי לפתח אותם.
אפשר מיד להגיב, "מה פתאום? זה לא שוויון". אבל אם עלינו לפתח את העם בכללו, חשבו הרוסים, אז כמו במשפחה, כשבן משפחה אחד חולה מטפלים בו יותר, והשני לא מבריק בלימודים אז מפצים אותו בשיעורים פרטיים בליווי מורה שבא הביתה וכן הלאה, כך נתנו לעמים הקטנים תוספת טיפוח ותשומת לב. היגיון בריא.
היהודים ברוסיה היו מצטיינים ומוצלחים בתחומים רבים, ולא פעם היו מקשים עליהם להתקבל לעבודה או לאוניברסיטה, לעומת עמים אחרים שניתנו להם הקלות ותמיכה. ואף על פי כן היהודים הצליחו מאוד. זאת אומרת, שוויון הוא טוב אם כולם מצליחים ומוצלחים, אבל כל עוד ישנם כאלה שעדיין לא, אז אנחנו לא יכולים להתייחס לכולם בשווה. קחו למשל גברים ונשים. כמה שוויון יכול להיות ביניהם? ההבדלים הם רבגוניים כל כך שבלתי אפשרי להשוות ביניהם, ועצם הרצון ליישר ולהשוות יוצר בעיה.

איפה הפתרון? בגישה שמלמדת חכמת הקבלה, והיא נקראת "על כל פשעים תכסה אהבה". רק חינוך ליחס טוב ויפה, בהתחשבות ואהבה – מעל הניגודים הטבעיים והסכסוכים והפערים שמתגלים – יבטיח שמירה על עצמיות כל אחד ועם זאת על מרחב הדדי משותף.
ובאשר לשאלה עצמה, האם העם היהודי הוא מיעוט אתני? התשובה היא לא. היהודים הם לא מיעוט אתני, מפני שהם בכלל לא עם. כתוב בתורה, שישראל לא נמנה בין העמים. ישראל היא לא אומה במובן הרגיל שלה, מדובר במקבץ אנשים שמקורו בבני כל העמים העתיקים שישבו בבבל, שהתכנסו לצורך ייעודי.
המשותף להם היה הרגשה שהחברה האנושית לא מותאמת לכוח העליון, לחוקי הטבע שפועלים בהרמוניה, והם הסכימו לייסד חברה המושתתת על חוקים כמו ערבות הדדית, ואהבת לרעך כמוך, איש את רעהו יעזורו, ועל כל פשעים תכסה אהבה. ולא רק כדי לספק לעצמם חיים מלאי אושר, אלא שדרכם תילמד שיטת החיבור בכל העולם עד שכולם יהיו מאושרים. זה תפקידם וייעודם בעולם.
מיעוט או לא מיעוט, את הבעיה האנטישמית צריכים לפתוח בלי קשר למה שאומרים ואיך מדברים. הרי אי-אפשר לגשת לתופעת האנטישמיות עתיקת היומין מבלי להבין את הסיבה לתופעה. זו בעיה נצחית שנמצאת מתחילת העולם ותלווה אותנו עד סופו. לא בפוסט קצרצר או בפאנל טלוויזיוני קצבי נפתור את הסוגיה, אלא לשאלת האנטישמיות צריך לגשת בצורה מעשית ואמיתית. לשאול מאין היא נובעת, ולמה? להסתכל למציאות בעיניים פקוחות, לדעת מי אנחנו ומה ייעודנו, ואז נדע את הפתרון.